להציב גבולות ולשמור על קרבה 

השיח על גבולות, נפוץ בעיקר בעולם ההורות: איך מציבים גבולות? איך גורמים לילדים לשמור על הגבולות ולא לעבור אותם? רק שלמעשה, זו סוגיה שמלווה אותנו בכל מערכת יחסים: בזוגיות, בעבודה ביחסים שלנו עם בני משפחה אחרים ועוד.

אז מה זה בעצם גבול?

דמיינו שיצאתם לטיול קבוצתי ברמת הגולן ואחד מחברי הקבוצה, מתוך חוסר תשומת לב, הרפתקנות, או סקרנות, חצה את הגבול לסוריה. ברור לנו שמה שנרצה לעשות, זה לסייע לו לחזור לצד הישראלי של הגבול לפני שיפגע. רק שמשום מה, כשאנשים "חוצים את הגבולות" שלנו, פעמים רבות נמצא את עצמנו נוזפים בהם, מעמידים אותם על טעותם, שופטים אותם, כועסים, צועקים ועוד שאר התנהגויות, שלרוב, לא יעודדו אותם "לחזור לצד שלנו", אלא להתרחק עוד יותר.

כדי להבין מה הוא גבול, כדאי לזכור שאנשים לעולם לא עושים שום דבר נגדנו באמת, הם פשוט עושים בעד עצמם ומנסים לקבל מענה לצרכים שלהם. אותו חבר בקבוצה שחצה את הגבול לסוריה, לא עשה זאת "נגד הקבוצה", אל מתוך כוונה למלא את הצורך שלו בלמידה, בהנאה, או כל צורך אחר.

הקונפליקט שעולה סביב הגבול, אינו על עצם הצרכים עצמם: אין לנו בעיה עקרונית עם הצורך שלו בהנאה, אלא רק עם הדרך, או האסטרטגיה שבה הוא בחר למלא את הצורך שלו.

הגבול הוא למעשה הקו המפריד בין האסטרטגיות שאינן פוגעות בצרכים שלנו, שלו, או של אנשים אחרים בסביבה לאלו שפוגעות, או מסכנות צרכים של הנ"ל.

עף לי הסכך

כאמור, כשמישהו חוצה את הגבולות שלנו, זה מעלה בנו לרוב, רגשות קשים. זה קורה בגלל הפרשנות שאנחנו מקנים למעשה: "הוא מזלזל בי", "היא חסרת אחריות", "לא אכפת לו" וכו'. פרשנויות אלה, הן שמייצרות בנו את אותם רגשות ואלו בתורם מושכים אחריהם תגובות של האשמה ופגיעה.

לכן, השלב הראשון, הוא לנקות את הפרשנות שלנו באמצעות "תצפית נקיה" שבה ננסה לתאר לעצמנו את מה שקרה, רק במונחים של עובדות הניתנות לקליטה בחושים שלנו: מה ראינו? מה שמענו? מה נאמר? מה נעשה?

כשנעשה את זה, יהיה לנו קלת יותר להיזכר שאותו אדם לא עשה נגדנו, אלא בעד עצמו. נוכל לנסות להבין את המניע הפנימי שלנו למעשה - הצורך שאליו הוא חיפש מענה.

רמת הכעס, התסכול, או הפחד שאנו חווים תתחיל להתמתן ונוכל לחזור לתקשורת מחברת ולא מרחיקה.

מה בעצם אנחנו רוצים לעשות?

כמו במקרה של האדם שחצה את הגבול לסוריה, אנחנו לא נרצה להסתפק בלצעוק על האדם: "מה אתה עושה?! עברת את הגבול!". אנחנו נרצה להחזיר אותו בחזרה אל "ארץ האסטרטגיות הלגיטימיות" ולעזור לו למצוא דרך שתתן מענה גם לצורך שלו וגם לצורך שלנו.

כמה עקרונות שיכולים לעזור לנו בזה:

1. כשהרגשות בעוצה גבוהה - זה לא הזמן. כשיש תסכול, כעס, או פחד, אנחנו לא פנויים ללמוד, או להבין ולכן נחכה לזמן רגוע יותר, כדי לקיים שיחה על הנושא.

2. לפעול מתוך חיבור - כשאנחנו ניגשים לשיחה, נרצה לתאר את מה שקרה בתצפית נקיה, להסביר אילו רגשות עלו בנו ולהראות שאנחנו מבינים את המניע שלו: "כשעברת את הגבול לסוריה, אני ממש פחדתי ודאגתי. אני מתאר לעצמי שפשוט היית סקרן ורצית לדעת מה יש בצד השני, נכון?"

3. לבקש בקשה ברורה וברת ביצוע: "אני רוצה שתהיה זהיר יותר", זו אינה בקשה ברורה, מכיוון שכל אדם מפרש את מושג הזהירות באופן אחר. "זה מאוד יקל עלי, אם בפעם הבאה תוכל לבדוק איתי עד לאן מותר ללכת. ככה אוכל לדעת שאתה בטוח ואתה תוכל להסתקרן בלי להסתכן :)".

חשוב לזכור, שגם עם כעסנו, האשמנו והרחקנו, אפשר תמיד לחזור לחיבור ולייצר שיחה ממקום רגוע ואמפתי.